החלטה בתיק ע"מ 2720/09

כתב האישום נגד המשיב מייחס לו שתי עבירות. האחת עניינה חברות בארגון החמאס והשנייה נשיאת משרה בארגון זה בכך שהיה חבר במג'לס א-שורה של ארגון החמאס בכפרו.

בית משפט קמא סבר כי הראיות שבידי התביעה הינן בעייתיות, ועל כן הורה על שחרורו של המשיב.

טענות התביעה בערעור הופנו הן כלפי הקביעה באשר לבעייתיות בחומר הראיות, והן כלפי קיומה של עילת מעצר. התביעה טענה כי המשיב מופלל בעדותו של זיד דיכ כמי שהיה עמו חבר במג'לס א-שורה בכפר בשנת 2006, הגם שאין היא חולקת על כך שמעדות זו עולה כי אותה מג'לס א-שורה פורקה כעבור מספר חודשים. לטענתה, אם המשיב היה חבר במג'לס א-שורה של ארגון החמאס, קל וחומר כי היה חבר בארגון החמאס, ולאור הלכת קוואסמה (עד"י 56/00) יש לראות את המשיב כמי שהמשיך בחברותו עד ליום מעצרו. התביעה הוסיפה כי נגד המשיב תלוי מאסר מותנה בר הפעלה של 24 חודשים, וקיימת בעניינו לא רק עילת מעצר של מסוכנות, אלא גם עילה של הימלטות מאימת הדין.

סניגורו של המשיב טען כי אין כל פגם בהחלטת בית משפט קמא. לטענתו, בטרם בוחנים את שאלת עילת המעצר, ובכלל זה את סוגיית עברו של המשיב, יש לבחון האם קיימות ראיות לכאורה המצביעות על אשמתו. הסניגור טען כי לא ניתן להבין לאיזו תקופה בדיוק התייחס זיד דיכ כשדיבר על המשיב, והתייחסות חסרה זו הינה משמעותית, שכן על פי עדותו של זיד, הוא (זיד) צורף למג'לס א-שורה במרץ 2006, וזו התפרקה כמה חודשים לאחר מכן. המשיב היה בכלא עד תאריך 23.5.06 ומועד הישיבה המשוער אליו מתייחס זיד הינו סמוך מאוד למועד שחרורו של המשיב. ייתכן, לפיכך, כי המדובר בטעות. יתר על כן, שמו של המשיב לא הוזכר על ידי זיד באמרה בה התייחס לחברותו במג'לס א-שורה, אלא באמרה מאוחרת יותר, כתוספת כללית לאמרה הקודמת, בלא כל פרטים ספציפיים. הסניגור הפנה לאמרה נוספת של נחקר אחר בפרשייה זו, אחמד חמאדה, המפליל אף הוא את המשיב כחבר במג'לס א-שורה בכפר, והוסיף כי זה אינו אחד מעדי התביעה כיוון שהתקופה אליה הוא מתייחס הינה זו בה היה המשיב בכלא, ולא יכול היה לבצע את מה שיוחס לו על ידי אחמד חמאדה. הסניגור טען כי הדבר משליך גם על חקירתו של זיד. לפיכך ביקש הסניגור כי הערר יידחה.

ראיות לכאורה

כתב האישום מבוסס באופן בלעדי על אמרותיו של זיד דיכ (בצירוף עדות נוספת המהווה חיזוק ראייתי ואינה מתייחסת ישירות למשיב).

זיד מסר ארבע אמרות. באמרה השנייה, שנגבתה ביום 28.6.09, מסר כי בחודש מרץ 2006 פנה אליו אחמד חמאדה והציע לו להיות חבר במג'לס א-שורה בכפר. זיד נעצר כעבור שבוע, שוחרר כעבור 16 ימים, וכחודשיים לאחר מכן, בחודש יוני 2006, נערכה ישיבה בה פגש את חברי המג'לס א-שורה. זיד נקב בארבעה שמות, ושמו של המשיב אינו מופיע כאחד מהם.

באמרתו הרביעית של זיד, מיום 8.7.09, הוא מוסיף פרטים שונים ובכלל זה מתקן דברים שמסר באמרות קודמות. בין היתר הוא מציין את הדברים הבאים: " ברצוני עוד להוסיף על השמות של חברי מג'לס אלשורה שסיפרתי עליהם בעדויותיי הקודמות את מדחת ג'אבר מוחי אלדין עבדה, כבן 38, נשוי, מכונה אבו יאסין, עובד כסוחר צאן. גם הוא היה חבר במג'לס איתי".

לא ברור מדוע לא הזכיר קודם לכן את שמו של המשיב, וחשוב מכך, אין כל פירוט ביחס למועדים בהם פגש בו, באילו ישיבות נכח, והאם היה חבר במג'לס א-שורה כבר בשלב בו צורף זיד. פרטים חסרים אלה הינם משמעותיים במקרה שלפנינו, מכיוון שאנו יודעים כי עד 23.5.06 לא יכול היה המשיב ליטול חלק באותה פעילות, כיוון שהיה בכלא. זיד דיכ אינו נוקב בתאריכים ספציפיים, אלא מועדים משוערים, להערכתו. על פי דבריו שלו ייתכן כי נטל חלק בישיבה של המג'לס א-שורה ביוני 2006, אולם באותה מידה ייתכן כי ישיבה זו התרחשה בחודש מאי באותה שנה. אין כל ניסיון מצד גורמי החקירה לברר ולשאול את זיד באופן מפורש, ולו כנקודת ציון, האם הישיבה התרחשה לאחר שחרורו של המשיב מהכלא.

במקרה זה, קיימת בתיק החקירה אמרה נוספת בה מוזכר המשיב, והיא אמרתו של אחמד חמאדה. אחמד חמאדה מסר ביום 1.7.09 כי בשנת 2004 השתתף בתהלוכה של ארגון החמאס שאורגנה על ידו ועל ידי ששה אנשים נוספים, ובהם המשיב. בנוסף, בתחילת שנת 2006, לפני הבחירות למועצות המקומיות ולמועצה המחוקקת היה חבר במג'לס א-שורה של החמאס בכפר נעמה, והוא מציין כי יחד עמו היו חברים שמונה אנשים נוספים ובהם זיד דיכ והמשיב. דא עקא, כי במועדים אליהם מתייחס אחמד חמאדה, היה המשיב במאסר, ולא יכול היה לבצע את המיוחס לו על ידי אחמד חמאדה.

התביעה פטרה עניין זה בדיון לפניי בטענה כי אחמד חמאדה טעה ואין לייחס לכך משמעות מעבר לכך. אין בידי לקבל טענה זו. אם אחמד חמאדה וזיד דיכ היו יחדיו במג'לס א-שורה בכפר נעמה, ואם אנו יודעים כי אחמד חמאדה מזכיר את שמו של המשיב ומתייחס לתקופה לגביה יש למשיב אליבי מוצק שלא ניתן לערעור, הדבר משליך ישירות גם על אמרותיו של זיד דיכ. אמנם, לכאורה, זיד דיכ נוקב בתקופה שחלקה הינו לאחר שחרורו של המשיב מהכלא, אולם זאת בדוחק רב. לא למותר לציין כי זיד דיכ אינו מזכיר את אחמד חמאדה כמי שהיה יחד עמו במג'לס א-שורה של הכפר, ואף ששניהם נחקרו באותם מועדים בידי גורמי החקירה, נראה כי לא נעשה כל ניסיון ולו הקלוש ביותר לעמת ולאשש פרטים שאינם מתיישבים בין עדויות זיד דיכ ואחמד חמאדה.

עוד חשוב לומר כי כאשר המשיב נחקר במשטרה הוא ציין מפורשות כי במועדים אליהם התייחס אחמד חמאדה היה בכלא, הוסיף כי קיים סכסוך בינו לבין אחמד חמאדה, וטען שייתכן כי הפללתו של זיד דיכ נובעת מכך שהפסיק להיות עם החמאס בכפר ועבר לפת"ח ובכך נוקמים בו. כאמור, רשויות החקירה לא ניסו לחזור אל מפליליו של המשיב ולעמת אותם עם טענותיו.

לטעמי, המדובר במחדל חקירתי ממשי. אין ספק כי גורמי החקירה לא עשו את מלאכתם נאמנה במקרה זה. ייתכן שזיד דיכ הזכיר את שמו של המשיב כשם שאחמד חמאדה הזכיר את שמו - כלאחר יד ובאופן שגוי. ודוק: שניהם מזכירים את שמו של המשיב באותו הקשר בדיוק - כחבר במג'לס א-שורה בכפר נעמה יחד עמם. אני מוצא קושי ממשי לייחס משקל גבוה לאמרתו של זיד דיכ תוך התעלמות מאמרתו של אחמד חמאדה, שאנו יודעים כי אינה יכולה להיות נכונה. ההיפך הוא הנכון. העובדה כי אחמד חמאדה מתייחס למצב לגביו אנו יודעים כי יש למשיב אליבי שלא ניתן לערעור, משליכה באופן מובהק על אמרה אחרת המתייחסת למעשה לאותו מצב, ומביאה לפגיעה ממשית בפוטנציאל ההרשעתי של אמרתו של זיד דיכ.

רשויות החקירה יכולות היו לפתור בעיה זו בקלות רבה, אם היו טורחות לשאול באופן מפורש את זיד דיכ ואת אחמד חמאדה באשר למועדים מדוייקים ובהתייחס באופן מפורש לכך שהמשיב היה בכלא עד 23.5.06. משלא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם, וודאי שאין לפקוד מחדל זה על המשיב.

לפיכך, אני סבור כי במקרה שלפנינו אין בראיות הקיימות פוטנציאל הרשעתי המצדיק את הותרתו של המשיב במעצר.

עילת מעצר

משקבעתי כי קיימת בעייתיות רבה בראיות לכאורה נגד המשיב, אין מקום להורות על מעצר.  אמנם, ייתכן כי במהלך המשפט תצליח התביעה להתגבר על הפגמים הראייתיים הקשים שצויינו לעיל, וייתכן כי המשיב יורשע בסופו של ההליך המשפטי. אף אין ספק כי במידה ויורשע, הוא צפוי לעונש ממשי ומשמעותי לאור המאסר המותנה הממושך התלוי ועומד נגדו. 

יחד עם זאת, בחינה של עילת מעצר מתרחשת רק מקום בו עברנו את המשוכה הראשונה של קיומן של ראיות לכאורה. במקרה זה, הבעייתיות בראיות לכאורה הינה כה רבה, שלמרות קיומו של עבר מכביד, אין הצדקה למעצר עד תום ההליכים.

אני סבור כי על מנת להבטיח את התייצבותו של המשיב למשפטו, ולאור עברו המכביד והעונש לו הוא צפוי אם יורשע, מן הראוי להחמיר בתנאי הערובה שנקבעו בערכאה הראשונה, אולם אין הצדקה בנסיבות אלה למנוע את אפשרות שחרורו, בתנאי שיעמוד בתנאים המתאימים.